עו"ד סער גרשוני 
כאשר דנים ועוסקים בענייני יבוא מקביל לישראל וממנה עולות לא אחת סוגיות הנוגעות להתנגשות המתבקשת בין האינטרס לתחרות חופשית במשק מול האינטרס להגנה על סימן מסחר רשום וכפועל יוצא גםעל זכויותיו של היבואן הרשמי.
כאשר סחורה מיובאת בייבוא מקביל נוצרת תחרות בין היבואן הרשמי, שרכש את הסחורה באופן ישיר מהיצרן, לבין היבואן המקביל שרכש אותה באופן עקיף.
כאן מתנגשים שני אינטרסים מהותיים. מצד אחד האינטרס לקדם תחרות חופשית לצורך הורדת מחירים במשק ומצד שני האינטרס להגן על זכות הבעלים של סימן המסחר ועל מעמדו של היבואן הרשמי, אשר לרוב משקיע כספים נכבדים בפרסום, שיווק והחדרת המוצר כמו גם בדרישות של היצרן כתנאי לקבלת הבלעדיות.
ניתן לקרוא בנושא זה בפסקי הדין בהליך ע.א. 7629/12, ע"א 8848/12 אלעד מנחם סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC אשר פורסם בתאריך 16.11.2014.
הדין קובע כי יבוא מקביל הוא לגיטימי ומותר כאשר הוא נעשה באופן הוגן כך שהוא מעודד תחרות כלכלית במשק ואינו מטעה צרכנים.
היבואן המקביל יכול לעשות שימוש בסימן המסחרי כל עוד המוצר שהוא מייבא הוא מוצר מקורי וזאת גם ללא אישור של בעל סימן המסחר.
בפסק הדין בהליך רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נגד א. את י. אליהו בע"מ קובע בית המשפט, שהיצרן הוא בעל המוניטין ולא המשווק.
היצרן נפרד מהמוצר אחרי שהוא מוכר אותו. מי שרכש את הסחורה יכול להפיץ אותה ולהפיק רווחים והנאה מהמוניטין שלה.
על כן היבואן מקביל עושה שימוש לגיטימי במוניטין של המוצרים המקוריים, כך שלא קמה נגדו עוולת עשיית עושר ולא במשפט.
בין היצרן והיבואן הרשמי קיים הסכם הפצה, אולם אין בכך מניעה מיבואן מקביל לרכוש סחורה מקורית ולהפיץ בעצמו.
ובלשון פסק הדין:
"נשיא מ' שמגר קבע כי המוניטין של המוצר שייך ליצרן, ולא למשווק, גם אם המשווק משקיע משאבים רבים בבניית המוניטין של המוצר וטיפוחו. הוא הוסיף וקבע עוד כי לאחר שהיצרן מוכר את סחורתו הוא נפרד ממנה "באופן מוחלט" ואינו יכול להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה שלה, כך שרוכש הסחורה רשאי להפיצה הלאה וליהנות מן המוניטין הצמוד לה (שם, בעמ' 320-319). בהמשך לכך, נקבע כי השימוש שעושה יבואן מקביל במוניטין של המוצר אינו מהווה במקרה הרגיל עשיית עושר ולא במשפט, וכן שזכות ההפצה הבלעדית המעוגנת בחוזה שבין היצרן ליבואן הרשמי עניינה הוא אך במערכת היחסים שבין שני אלה והיא אינה כובלת את ידיהם של יבואנים מקבילים".
בענין זה יש להתייחס גם למעמד של אינטרס הציפיה של היבואן הרשמי. האינטרס של הציבור לתחרות חופשית וזכות היסוד לחופש עיסוק ליבואן מקביל גוברים על הציפיה של היבואן הרשמי להיעדר תחרות בשוק.
"הנשיא שמגר הוסיף וקבע כי אל מול הציפייה של היבואן הבלעדי שלא תהיה לו תחרות על מכירת סחורתו של היצרן, ציפייה הזוכה להגנה חלשה יחסית, עומדים האינטרס הציבורי בקידום התחרות החופשית (לרבות התחרות הפנימית בין מפיצים של מוצר זהה) וחופש העיסוק של היבואן המקביל. ככלל, כך נקבע, באיזון בין השיקולים המתחרים האמורים תהיה ידם של חופש העיסוק והתחרות החופשית על העליונה. כך, עצם הפגיעה בציפיותיו של היבואן הבלעדי לא תיחשב להתעשרות שלא כדין".
ראו פסק הדין בהליך רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, מצוטט בהליך ע"א 8848-12 פד מחסן היבואן נגד טומי הילפגר – ערעור וערעור שכנגד.
במקרים מסוימים עלולה לקום ליבואן הרשמי עילת תביעה נגד יבואן מקביל, כאשר הוא מתחיל למכור ולשווק מוצרים לאחר מסע פרסום מאסיבי והשקעת כספים ומשאבים משמעותיים והיבואן המקביל משתמש בפרסומים הללו לטובתו.
בית המשפט בערעור מחסן היבואן מכנה זאת טפילות מיוחדת או השענות יוצאת דופן על מסע פרסום עתיר משאבים, כאשר במקרה זה פעולות היבואן המקביל שנתלה בפרסומים הללו אינן הוגנות ועשויות להחשב לעשיית עושר ולא במשפט על גבו של היבואן הרשמי.
"ייתכן כי תקום עילה לבעל סימן המסחר או ליבואן הרשמי מקום בו מאמצי השיווק של יבואן מקביל "תופסים טרמפ" על מאמצי שיווק והשקעה בשיווק של בעל סימן המסחר הרשום. יש להדגיש בהקשר זה כי, כפי שכבר ציינתי לעיל, שיווק מוצרים שיובאו ביבוא מקביל מתבסס באופן אינהרנטי על המוניטין הצמוד למוצרים, ואין בכך כדי להוות התעשרות שלא כדין. פעולותיו של יבואן מקביל ייחשבו כהתעשרות שלא כדין על חשבון היצרן או על חשבון היבואן הרשמי מקום בו דבק בפעולותיו "יסוד נוסף" (כאמור בעניין ליבוביץ). אלה הם פני הדברים למשל כאשר היבוא המקביל עוקב למסע פרסום משמעותי שנועד לאפשר "חדירה" של מותג חדש לשוק הישראלי, אשר בו השקיע היבואן הבלעדי משאבים ניכרים (השוו: גרוסקופף, בעמ' 281-277)".
מתוך פסק הדין בהליך ע"א 8848-12 פד מחסן היבואן נגד טומי הילפגר.
עוד בנושא: קווים לדמותה של תחרות בלתי הוגנת
ליעוץ ראשוני
התקשרו עכשיו:
03-7266726